לפני שנה קראתי קטע שכתב יאיר לפיד . הוא כתב אותו באזכרה לאחותו מיכל, שנהרגה בתאונת דרכים. קצת שכתבתי אותו.
הוא דיבר אלי כל כך. הוא כל כך גם אני, ואתם. החיים אינם נמשכים
זה לא נכון שהחיים נמשכים. תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון.
כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אנחנו יושבים סביב השולחן,הדרך שבה את זוכרת את הטיול לסיני, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון.זה לא נכון שהחיים נמשכים.
אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?", ואת יודעת שהם מתכוונים לומר "אנחנו יודעים" או "אנחנו כאן בשבילך". בכל פעם שאת עצובה כולם קופצים כדי לעודד אותך, ואין לך איך לומר להם שאת לא רוצה קבוצת תמיכה, אלא להיות שעה בשקט מתחת לשמיכה.זה לא נכון שהחיים נמשכים.
אפילו את לא ממשיכה להיות כמו שהיית. את ההיא שמתו לה.את ההיא שרואה בטלוויזיה את "חלף עם הרוח" וזוכרת רק עם מי ראית אותו בפעם הראשונה, אז בחדר האוכל, שכבר מזמן הוא סתם מסעדה. את ההיא שאם את צוחקת, אומרים שהתגברת. אם את עסוקה, אומרים שהפנמת. ואם את נעלמת ליותר משבועיים אומרים שהשתגעת.
זה לא נכון שהחיים נמשכים.
אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאת מספרת איך התגלגלנו בדשא של מגרש הכדורגל בצחוקים בלתי נשלטים, או כשהתחפשנו בפורים, את מתלבטת אם לקרוא לה אחותי, או אחותי המנוחה, או אחותי זיכרונה לברכה. לפעמים את פשוט מוציאה אותה מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה.
פעם שאלתי מישהי מה שלום אחיה, והיא אמרה ששלומו כבר לא איתנו, ובסוף כמובן היתה צריכה להרגיע אותי , אז אמרה שהחיים נמשכים. אבל הם לא. זה לא נכון שהחיים נמשכים. הם נפסקים, ומתחילים מחדש.
אחרת
גלים גבוהים 
משתתף בצערך.
דווקא אבירי מצדך לבקר אותי כאן…חשבתי שאין לי אורחים בכלל.
תודה